top of page

סיכום

במהלך העבודה חקרתי שלל מקרי ירי בית ספרים מחרידים ביותר גם דרך סיקורם התקשורתי בחדשות האמריקאיות והישראליות אך גם כתופעה בשל עצמה ומה ניתן ללמוד עליה.

מסקנתי העיקרית מעבודה זו מבחינת הסיקור החדשותי היא שאין חריגה, סטירות או בכללי שוני משמעותית מכתבה לכתבה בעת סיקורי מקרי הירי. כל הכתבות דואגות לא להכפיש את שמו של היורה ומתייחסים למאורעות הירי בגישה מאוד אובייקטיבית תוך שיתוף עדויות של משפחות וורדי הירי. בנוסף, תגובות הגופים הרשמיים והצעדים שננקטים לאחר המקרים גם נראים לחזור על עצמם, בפשטות יתרה התהליך חוזר על הנוסחה של "מישהו נעצר, משפחות אבלות, גורמים רשמים מבטיחים לעשות מהלך כזה או אחר ולקיחת צעדים שוליים למניעת מקרים נוספים שלטווח הארוך אינם תורמים להפחתת מגמת הירי".

​

 מבחינת התופעה בשל עצמה, המקרים בהחלט מזעזעים ביותר במיוחד שיצא לי ללמוד aבכל יום בממוצע מתים 12 ילדים מאלימות בנשק באמריקה. 32 נוספים יורים ונפצעו (ממצא שיצא לי ללמוד ממחקרים חיצוניים). כפי שכתבתי בקצרה למעלה אני סבור שאלא אם שינוי משמעותי יעשה למען מניעה גסה של מקרי הירי או הצעת סיוע נפשי מקיף יותר לתלמידים שמזוהים להימצא במצוקה מגמת הירי בארה"ב אינה צפויה להשתנות בשנים או הקרובים או אף פעם. לדעתי, מקור הבעיה הוא בתרבות הנשק בארה"ב שמקורו בחוקתה של המדינה. דבר זה הופך את זה למאוד בעייתי לחולל היפוך כביר לסטטוס קו, אך זה דבר שחייב להיעשות וכמה שיותר מוקדם על מנת להגן על תלמידי ארה"ב, להעניק להם ביטחון ולחסוך לוויות נוספות ממשפחות אבלות.

​
 
 

אוריינות תקשורתית ואוריינות אזרחית/חברתית:

אני מאמין שהעשרת הידע שלי בנוגע לתקשורת הייתה מוגבלת ביותר עקב ממצאי החקר שלי. כפי שציינתי בסיכום העבודה שלי מעל, ממצאי החקר שלי היו דומים ביותר מכתבה לכתבה, דבר שבאופן אישי גרם לכל הכתבות להרגיש מעט "ממוחזרות" עבורי. מהר מאוד מצאתי את עצמי מחפש בקושי מרובה נקודות עניין ודברים לכתוב עליהם. מסיבה זו אני לא בטוח אם הייתי גומר עם אותם ערכים אילולא הייתי עוסק בקליפים לדוגמא או משנה את גישתי בשלב החקר בדרך כלשהי, למרות שגם זה לקח שאוכל לקחת איתי במקרה בו אצטרך לעסוק שוב במטלה דומה למטלת עבודה זו.

בנוגע לרושם שקיבלתי ממקומה של התקשרות בחברה ותפקידה הוא דו צדדי. כל הכתבות אותם בחנתי בשלב החקר של התקשורת האמריקאית היו כמעט לחלוטין חסרי אג'נדה. לעומת זאת, כמה מהכתבות הראשונות בהם עסקתי כחלק מהסיקור התקשרותי הישראלי בשלב ה"רלוונטיות הנושא בתקשורת" גרמו לי לשים לב במסגור מסוים כנגד האמריקאים ותרבות הנשק שלהם. דבר זה גורם לי להסיק שיתכן כי התקשורת האמריקאית היא הרבה יותר אובייקטיבית וניטרלית מאשר התקשורת הישראלית.

בכל מקרה אני מסכים עם הגישה האמריקאית לגבי סיקור חדשותי. לטעמי, מטרת התקשורת היא לספק לאזרחים מידע ולתת להם להגיע למסקנות שלהם בכוחות עצמם, התקשורת לא אמורה להכתיב לנו כיצד אנו אמורים לחשוב או לפעול.

​

​

דילמות:

דילמה ראשונה:

 
 
 
 
 

הכרעה: לדעתי שווה לקחת את הסיכון שכמות מהצופים יפגעו מהתמונות הקשות והזוועתיות למען הנפקת הרווח מאותם הצופים שיפעלו למען לעורר את הרשויות לפעול ויחללו שינוי ניכר בסטטוס קוו ובמצב הבטיחוני. 

דילמה שנייה:

 

הכרעה: עקב כך שהתקשורת אמורה לשרת את הציבור ולא להפך היא אמורה להיות מוכנה לקחת על עצמה הקרבות בין אם הם יהיו כאלו של רייטינג או אחרים על מנת לעשות עת עבודתה למיטבה בסיפוק מידע אמין ונאמן.

bottom of page